ראיון עם הסופרת



 

מתי התגלה הכשרון הספרותי שלך ?
"כבר בביה"ס היסודי אהבתי לכתוב חיבורים ( כך קראנו לסיפורים שכתבנו.) "החבורים שלך יפים, והדמיון פורה מאד," המורות נהגו לציין.
את הספורים שכתבתי בילדותי ובנעורי אספתי לתוך תיק קרטון ושמרתי במגרה. לאחר שנים, ואני כבר אם לשתי בנות, ראיתי יום אחד מודעה בעיתון הקוראת לכל מי שיש לו יצירה הקשורה בנושא "הים" לשלוח לתחרות ספרותית נושאת פרסים.
היה לי סיפור כזה בשם "איש המעלות" ושלחתי אותו בעילום שם. העניין פרח מזיכרוני, עד שיום אחד הודיע לי הדוור שלנו, שהגיע מכתב עבור הסופרת רבקה מגן. זו הייתה הודעה על זכייה בפרס הספרותי ע"ש שבי מאור. הפרס הזה היה בשבילי מנוף לכתיבה נוספת והצטרפתי למערכת השבועון "הארץ שלנו" כעורכת המדור הספרותי "רן הספרן" וככתבת בכירה. "הארץ שלנו" היה בשבילי הבמה הספרותית הראשונה שלי."

מאיפה את לוקחת את הנושאים לכתיבה?
"לפעמים הנושאים שלי לקוחים מהדמיון, אבל על פי רוב מהחיים. חיי ילדים בבית ובבית הספר היו בשבילי תמיד, והם גם עתה, הכר הנרחב ממנו אני שואבת את הנושאים לכתיבה שלי. לפעמים אני גם גולשת לזיכרונות ילדותי ודולה משם נושאים לסיפורי, ולפעמים ילדים מציעים לי הצעות. אני מתייחסת ברצינות רבה להצעות שלהם וכשהצעה מעניינת כובשת את לבי, ספר חדש בא לעולם. כך נולד, למשל, הספר "הכדור הוא ה...גול!"
מדוע נושא זה ולא אחר כובש את לבי? בשבילי זו תמיד תעלומה."

יש לך דוגמה לסיפור שקרה בילדותך?
"בוודאי. בסיפור "הצמיד של אופירה," סיפרתי על נירה שנחשדה בגניבת צמיד זהב. באמת, נירה לא גנבה אז את הצמיד, אבל עובדה זו התגלתה רק כעבור שנים. עד אז קראו לה 'נירה הגנבת,' הכיתה החרימה אותה והיא הפכה לקורבן אלימות גופנית ומילולית. ומדוע הצלחתי לתאר את הכאב וההשפלה של נירה באמינות גבוהה? מפני שזה מקרה שקרה לי בילדותי."

מתי את יודעת שהנושא מתאים לסיפור ?
" בדרך כלל דולקת בקרבי אש תמיד קטנה. ברגע שאני מרגישה שהנושא כובש את לבי, והוא מקורי, מעניין ומתאים לסיפור, האש הופכת ללהבה ומביאה אותי ליצירה."

לנו הילדים , קשה לכתוב. ולך זה קל, נדמה כאילו הכתיבה באה לך מהשרוול. האם זה נכון?
"כשהייתי ילדה גם אני חשבתי שלסופרים קל לכתוב. מה פתאום ? שום דבר לא בא מהשרוול. תהליך הכתיבה הוא תהליך מורכב וקשה גם לסופרים.
בתחילה בוחרים נושא. יש אומרים, שהסופר רודף אחרי הנושא, ויש אומרים, שהנושא רודף אחריו. מה נכון? קשה להחליט. לאחר בחירת הנושא איני מוצאת מנוח לא ביום ולא בלילה, עד שהעלילה מבשילה בתוכי ואני מתחילה להעלות אותה על הכתב. כל סיפור שלי נכתב קודם בטיוטות, והטיוטות שלי מלאות תמיד במחיקות, תיקונים ושינויים, מפני שאני בוחנת כל משפט, לבל יהיו משפטים ריקים מתוכן או חזרות מיותרות . אחר כך בודקת כל פסקה ואת התרומה שלה למארג הכללי של העלילה. לפעמים גם מתלבטת בין אפשרויות שונות. לא פעם איני יודעת איך להתחיל פרק, לפעמים איני יודעת איך להמשיך או לסיים, ואז אני מניחה את הטיוטה לזמן מה ואחר כך חוזרת עם פתרונות.
תשומת לב מיוחדת אני מקדישה גם לכותרת ולפתיחה, שצריכות להזמין אתכם, הקוראים ,להיכנס לבית , שהוא הסיפור שלי. מטיוטה לטיוטה היצירה שלי הולכת ומשתבחת עד לסיום הכתיבה.
לאחר הסיום אני נוהגת להניח את כתב היד לזמן מה. חוזרת אליו לקריאה מבקרת ושוב בודקת: האם העלילה מרתקת ? הדמויות אמינות? הלשון נקיה, בהירה וזורמת?
רק לאחר שאני מרגישה שנתתי את מיטבי, הספר עובר להוצאת הספרים, שבה הוא עומד להופיע. שם הוא עובר עריכה מקצועית המביאה להשבחה נוספת של היצירה, אחר כך נשלח להדפסה, נכרך ויוצא לאור.

כמה זמן לוקח לך לכתוב ספר?
"עד שאני מרגישה שהספר טוב! זמן הכתיבה שונה מספר לספר. לפעמים כתיבת ספר אורכת לי חודשים ולפעמים גם שנים."

איזה ספר אהוב עלייך מכל הספרים שכתבת?
"קשה לי לדרג את אהבתי לספרי, כשם שקשה לי לדרג את אהבתי לבני משפחתי. לאחר שהשקעתי בכתיבתם כל כך הרבה, אני מרגישה מחוברת אל כל אחד מהם בקשר נפשי עמוק ורואה בהם את ילדי הרוחניים."

מה את מרגישה כשמופיע ספר חדש שלך ?
"כשספר חדש שלי מופיע, אני מרגישה אותה הרגשה נפלאה ומרוממת של -יצירת יש מאין. הנה הבאתי לעולם משהו משלי שלא היה בו קודם."